רי"ף שבת כ״ג

1 לישיבה צריך לקשרן רשב"ג אומר א"צ לקשרן הוא תני לה והוא אמר לה הלכה כר"ש בן גמליאל:

2 איתמר רב אמר קושר ושמואל אמר חושב ורב אסי אמר יושב אע"פ שלא קשר ושלא חישב והלכתא כרב אסי דאמר כי האי תנא דתניא יוצאין בפוקרין ובציפה אימתי בזמן שצבען בשמן וכרכן במשיחה אבל לא צבען בשמן ולא כרכן במשיחה אין יוצאין בהן ואם יצא בהן שעה אחת מבעוד יום אע"פ שלא צבען בשמן ולא כרכן במשיחה מותר לצאת בהן:

3 רב אשי אמר הא נמי סייעתא ממתני' דתנן הקש שעל המטה לא ינענעו בידו אבל ינענעו בגופו אם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר או סדין ינענענו בידו:

4 אמר רב יהודה מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בו כל צרכו דרש מר זוטרא משמיה דמר זוטרא רבה והוא שיחד לו קרן זוית:

5 תניא בכל חפין את הכלים חוץ מכלי כסף בגרתקון הא נתר וחול מותר:

6 דף נ: אמר רב יהודה עפר לבינתא שרי.

7 פי' למימשא ביה ידיה אמר רב יוסף כוספא דיסמין שרי אמר רבא עפר פלפלין שרי אמר רב ששת ברדא שרי מאי ברדא אמר רב יוסף תילתא אוהלא ותילתא אסא ותילתא סיגלי רב נחמיה בריה דרב יוסף אמר כל היכא דליכא רובא אוהלא שפיר דמי בעו מיניה מרב ששת מהו לפצוע זיתים בשבת פי' למימשא ביה ידיה אמר וכי בחול מי התירו קסבר משום הפסד אוכלין:

8 רבי אלעזר בן עזריה אומר קופה מטה על צדה ונוטל:

9 א"ר אבא א"ר חייא אמר רב הכל מודים שאם נתקלקלה הגומא שאסור להחזיר ובחוששין שמא תתקלקל הגומא קא מיפלגי ר' אלעזר סבר חוששין ורבנן סברי אין חוששין והלכה כרבנן:

10 אמר רב הונא האי סליקוסתא דדצה ושלפא והדר דצה שרי ואי לא אסיר:

11 פירוש סליקוסתא אגודה של בשמים כגון חבצלת השרון וכיוצא בהן שנועצים אותה בטיט או בארץ לחה כדי שלא תתיבש וקסבר רב הונא ואמר שאם נעצה בערב שבת ושלפה וחזר ונעצה כדי שיהא מקומה מרווח וכשיטלנה בשבת לא תתקלקל גומתה מותר לטלטלה בשכת ואם לאו אסור ולית הלכתא כוותיה וכן הא דאמר רב שמואל האי סכינא דביני אורבי דצה ושלפה והדר דצה שרי ואי לא אסיר ואמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי בגזרתא דקני שפיר דמי ולית הלכתא כוותייהו דהא אותבינן עלייהו מההיא דתנן הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת העלין מגולין אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשר

12 וניטלין בשבת וסלקא לה בתיובתא אלמא לא בעי למידץ ולמישלף אלא לגלויי מקצתן בלבד וכן הלכתא:

13 ממלא אדם את הקיתון: אמר רב יהודה אמר שמואל מותר להטמין את הצונן:

14 א"ל רב נחמן לדרו עבדיה אטמין לי את הצונן ואייתי לי מיא דאחים קפילא ארמאה שמע ר' אמי ואיקפד אמר רב יוסף מ"ט איקפד תרוייהו כרבוואתא עביד חדא כרב וחדא כשמואל כשמואל דאמר שמואל מותר להטמין את הצונן כרב דאמר רב שמואל בר צדוק אמר רב כל שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי נכרים והוא סבר אדם חשוב שאני:

15 ת"ר אף על פי שאמרו אין טומנין את החמין משחשכה אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל אבל אם בא להוסיף מוסיף כיצד הוא עושה אמר רבן שמעון ב"ג נוטל אדם את הסדינים ומניח את הגלופקרין או נוטל את הגלופקרין ומניח את הסדינין וכן היה רשב"ג אומר לא אסרו אלא באותו מיחם אבל פינן ממיחם למיחם מותר:

16 טמן וכסה בדבר הניטל בשבת או שטמן בדבר שאין ניטל בשבת וכסה בדבר הניטל בשבת ה"ז נוטל ומחזיר טמן וכסה בדבר שאין ניטל בשבת או שטמן בדבר שניטל וכסה בדבר שאינו ניטל אם מגולה מקצתו נוטל ומחזיר ואם לאו דף נא: אינו נוטל ומחזיר ר' יהודה אומר נעורת של פשתן דקה הרי היא כזבל מניחין מיחם על גבי מיחם וקדרה ע"ג קדרה ומיחם ע"ג קדרה וקדרה ע"ג מיחם וטח את פיהם בבצק ולא בשביל שיחמו אלא בשביל שיהו משומרין וכשם שאין טומנין את החמין כך אין טומנין את הצונן רבי התיר להטמין את הצונן ואין מרסקין את הברד ואת השלג בשבת כדי שיזובו מימיו אבל נותן הוא בתוך הכוס או בתוך הקערה ואינו חושש:

17 סליקו להו במה טומנין